האם אתם מכירים את ההיסטוריה של שם משפחתכם? האם תוכלו להאמין שיש סביבכם קרובי משפחה רבים? בחיפוש אחר שורשיו, הכתב של Jewish.ru הגיע למכון "עם הזיכרון" בתל אביב וגילה מדוע האגדות המשפחתיות חשובות יותר מארכיונים, איך לגלות שמשפחת שיף הם למעשה כהנים שרצו להיות אוניה ולא סירה בגרמניה, והאם מפחיד להיות מנותח על ידי מנתח ששם משפחתו ספר.
– המכון "עם הזיכרון" ("עם הזיכרון") הוקם עוד בשנת 1998 על ידי אלכסנדר וידגופ. הוא מקורו מלנינגרד, והוא לא היה מרוצה מהגרסה על מוצא משפחתו ששמע מקרובי משפחה בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, – מספרת מלכה חגואל. – עם מידה מסוימת של שיגעון הוא התחיל "לחפור" בהיסטוריה של משפחת וידגופ ובמהרה הבין שהמציאות שונה מאוד מהאגדה המשפחתית ששמע. לאחר שאסף סיפורים מפי 35 קרובי משפחתו, אלכסנדר וידגופ הבין שאי אפשר לבנות עץ משפחה רק על סמך סיפוריהם, ופנה לעזרת ארכיונים שונים. אך אז התברר שחלק מהמסמכים נעלמו, חלק במצב שאי אפשר לפענח אותם, וחלק מהארכיונים פשוט סירבו לשתף פעולה. ואז הוא נאלץ להתחיל בפיתוח מתודולוגיה או, אם תרצו, מערכת לשחזור הגנאלוגיה של משפחות יהודיות במצב שבו יש פערי מידע רבים. לאחר מכן הוקם המכון שלנו לפיתוח מתודולוגיה כזו, והעבודה בכיוון זה נמשכת עד היום – לצד שחזור ההיסטוריה של שמות משפחה יהודיים ספציפיים. כיום יש לנו כבר מאגר נתונים על מוצא והיסטוריה של אלפי משפחות יהודיות, כך שאנחנו יכולים בסבירות גבוהה לשחזר את ההיסטוריה המשפחתית של חלק ניכר מאלה שירצו לפנות אלינו בבקשה כזו.
– על מה מבוססת המתודולוגיה הזו?
– העיקרון המרכזי שלה הוא שאף מידע, אף מסורת משפחתית לא יכולה להידחות, לא משנה כמה בלתי סבירה או חסרת חשיבות היא נראית במבט ראשון. כלומר, תמיד יש גרעין של אמת באגדות כאלה. למשל, אם משפחה טוענת ששם משפחתה מקורו מגנרל בצבא נפוליאון, אז אם לא גנרל, אז בטוח היה שם חייל מצבא נפוליאון. סוחר עשיר מאוד שהגיע מפרס לרוסיה כדי להתחיל שושלת יהודית חדשה, יכול להתברר בסוף כסוחר קטן, אבל הוא באמת הגיע מפרס לרוסיה. לכן אנחנו אף פעם לא מתעלמים מאף סיפור, וכמובן, המקור העיקרי למידע עבורנו הם האנשים. כל אחד מהם יכול לציין בני דודים או בני דודים שניים כאלה ואחרים ויודע משהו מההיסטוריה המשפחתית…
– רגע, כלומר הסיפורים בעל פה חשובים לכם יותר מהמסמכים?
– כן, קודם כל, האנשים חשובים לנו. כלומר שם המשפחה יכול היה להשתנות, אבל המסורת המשפחתית והשמות המקובלים במשפחה נשמרו.
– הרי קיימות וריאציות רבות של אותו שם משפחה יהודי, שלעתים קרובות שונות מאוד זו מזו, – מצטרף לשיחה עובד אחר במכון, ובמקביל משורר, סופר וחוקר דניאל קלוגר. – ובמהלך העבודה אנחנו מבררים האם נושאי שמות משפחה דומים או לפעמים אפילו לא כל כך דומים הם קרובי משפחה או לא. ניקח לדוגמה את שם המשפחה המפורסם שיף, שנושאיו הם כהנים, כלומר צאצאי אהרון הכהן. בהתחלה הם כמובן נשאו את שם המשפחה כהן או כון, אבל כשהגיעו לגרמניה, שינו אותו ל-קאן. ו "קאן" בגרמנית זה "סירה". אבל אז אחד מענפי המשפחה הזו התעשר מאוד, ונציגיו התרעמו: אנחנו לא איזו "סירה" – אנחנו אוניה גדולה, "שיף". וכך נולד שם המשפחה החדש.
– זה נכון במיוחד לגבי יהודי רוסיה, – ממשיכה מלכה. – ברוסיה בתקופה שבה החלו לחייב יהודים לקחת שמות משפחה, קרובי משפחה קרובים ביותר לעתים קרובות לקחו שמות משפחה שונים. למשל, משני אחים שכבר הקימו משפחה, דרשו ששמות המשפחה שלהם יהיו שונים כדי לא לבלבל ביניהם. לכן, אם אחד האחים ממשפחת אליקים לקח למשל את שם המשפחה לוקימסון, השני כבר היה צריך לקחת, נניח, את שם המשפחה לוקימוביץ'. אחים תאומים, שני עמודי התווך של החסידות – רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי – גם להם היו שמות משפחה שונים, אבל זה לא מבטל את הקשר המשפחתי בין צאצאיהם. בנוסף, ילדים הוסתרו מגיוס לקנטוניסטים באמצעות שינוי שם המשפחה. לפעמים ילדים הועברו בתנאים מסוימים למשפחה של קרובים קרובים, למשל, לאחות חשוכת ילדים. לכן המקור העיקרי למידע הוא, כמובן, האנשים. וככל שהם מבוגרים יותר – כך עדיף, ונשים, בדרך כלל, עדיפות על גברים.
– למה זה?
– כי לפי הסטטיסטיקה, נשים מכירות את כל ה "מעשיות" המשפחתיות הרבה יותר טוב מגברים. אפילו את ההיסטוריה של משפחת בעליהן הן לעתים קרובות מכירות טוב יותר ממנו עצמו, כי הן מתקשרות יותר ובאופן יותר פתוח עם קרובי משפחתו. ולא משנה איזה יחסים קושרים בין כלה לחמותה, היא בהכרח תספר לה משהו. וגם לנשים משום מה סיפורים כאלה נחרטים בזיכרון הרבה יותר טוב מאשר לגברים. ועל בסיס הסיפורים האלה, וגם ממאגרי מידע פתוחים לגמרי באינטרנט, כולל במוזיאון "יד ושם", אנחנו משחזרים את ההיסטוריה של משפחה יהודית זו או אחרת ב-150-200 השנים האחרונות, ואם יתמזל המזל – אז גם לתקופה ארוכה יותר. את ההיסטוריה של ההגירה שלה, הגיאוגרפיה של התפוצה של נציגיה וכן הלאה. ורק בשלב האחרון של החיפוש אנחנו פונים לעזרת הארכיונים – לדיוק המידע.
– הייתי רוצה להוסיף עוד, – אומרת נלי רוזנברג, – שלעתים קרובות מאוד אותם פערי מידע בגנאלוגיה היהודית, שעליהם אנחנו מדברים, משוחזרים בעזרת ספרות דתית, כתבי רבנים, ולפעמים אפילו התלמוד עצמו. במשך מאות שנים נציגי מה שמכונה האסכולה הרציונליסטית בגנאלוגיה היהודית מהרץ ועד דובנוב שללו את חשיבות המקורות האלה, חשבו אותם לא אמינים מאוד, לא ראויים לאמון. אבל, ראשית, לעתים קרובות אפילו ההקדמות וההקדשות לספרים כאלה מהוות אוצר אמיתי לגנאלוגיה יהודית – בהן, בדרך כלל, מפורט כל מכלול השמות המשפחתיים של המשפחה הזו. ושנית, מתברר שמה שנחשב על ידי הרציונליסטים לאגדה או בדיה, למעשה תואם את המציאות. למשל, מתאמתות טענות שמשפחה זו או אחרת מייחסת את מוצאה למלך דוד או לרב מפורסם זה או אחר המוזכר בתלמוד. מקור חשוב נוסף לשחזור קשרים בין משפחות יהודיות, שלעתים נושאות שמות משפחה שונים, הם השמות. מהסיבה הפשוטה ששמות משפחה אכן יכלו להשתנות, אבל מערך מסוים של שמות כמעט בכל משפחה יהודית נשמר מדור לדור. אנחנו רואים את זה כבר בתנ"ך, בדוגמה של משפחות הכהנים והלויים. בהמשך, כידוע, בתוך משפחה אחת היה מקובל לתת אותם שמות. אצל יהודים אשכנזים הם ניתנו, בדרך כלל, על שם קרובי משפחה שנפטרו, אצל הספרדים – על שם קרוב משפחה מכובד חי, אצל יהודי ההר הבכור קיבל את שם אביו, וזה אחר כך הפך לשם משפחה, אבל העיקרון, כפי שאנו רואים, אותו דבר. בעשורים האחרונים אצל יהודי ברית המועצות נהוג היה לתת שמות לא יהודיים אבל דומים בצליל או שמות עם אות ראשונה זהה, אבל עדיין אפשר להגיע לאמת.
– הייתי רוצה להדגיש שמשימת המכון בכל זאת אינה לשחזר את ההיסטוריה של כל משפחה יהודית בנפרד. כל עצי המשפחה האלה בסופו של דבר מתכנסים לשושלות מסוימות, והמכון שלנו בדיוק עוסק בהיסטוריה של השושלות היהודיות מראשיתן ועד ימינו, – ממשיכה מלכה חגואל. – וכך דרך ההיסטוריה של השושלות היהודיות אפשר לשחזר גם את ההיסטוריה של העם היהודי בכללותו. כלומר אם כל הגנאלוגיות היהודיות הקיימות מסתיימות בדרך כלל בשנת 1760, כי עד אז פשוט לא היו ליהודים שמות משפחה, אז העבודה שלנו כאן רק מתחילה.
– אבל כל השאלה היא כמה היו מהן, מהשושלות האלה. הרי אי אפשר להקיף את הבלתי ניתן להקפה .
– העניין הוא שמספר השושלות היהודיות הוא סופי. יתר על כן – הוא יחסית קטן. אנחנו עדיין לא יכולים לנקוב במספר מדויק, אבל כבר ברור שיש רק כמה עשרות שושלות גדולות, שאחר כך במהלך ההיסטוריה התפצלו והתפצלו.
– ובכל זאת מהו המספר המשוער לפחות?
– חוקרים שונים מגיעים למסקנות שונות. למשל, בר-אילן סבור שיש כ-20 שושלות של יהודים אשכנזים. כלומר כל היושבים כעת בחדר הזה שייכים לאחת מהשושלות האלה, וסביר מאוד שהם קרובי משפחה רחוקים זה לזה.
– טוב, עם האשכנזים פחות או יותר הכל ברור. הם הוכו ונרדפו לאורך כל ההיסטוריה. ומה עם היהודים הספרדים?
– וגם שם למעשה יש מעט מאוד שושלות, והן לעתים קרובות מצטלבות עם האשכנזיות. צריך לקחת בחשבון שעד המאה ה-19 70% מיהודי העולם היו דווקא יהודים אשכנזים. כך ששושלות באמת יש מעט. שמות משפחה, כמובן, הרבה יותר, כי השושלות התפצלו, שמות המשפחה השתנו. אבל גם מספרם שוב סופי. לא אעז שוב לנקוב במספר מדויק, אבל מדובר בערך ב-20,000 שמות משפחה, לא יותר. לא כולל, כמובן, את הווריאציות הפונטיות שלהם.
– דוגמה קלאסית – ההיסטוריה של שושלת דה פורטו, – מסביר דניאל קלוגר. – דה פורטו, הם גם בנבניסטה. במהלך ההתפצלות חלק מהם חזרו לשם המשפחה המקורי הלוי, חלק נשארו בנבניסטה, ואחרים הניחו את היסודות לשם המשפחה הברוני המפורסם גינצבורג. וכאשר אחד מצאצאי הלוי מגירונה הגיע לעיר הורביץ (כיום – גורז'וביצה), הוא נתן תחילה לשם המשפחה גורביץ'. לכן חשוב מאוד להסתמך על מסורת השמות המשפחתית. שמות, כפי שכבר נאמר, ניתנים על שם קרובי משפחה מכובדים.
– כן, על שם השכן יהודים בדרך כלל לא נתנו שמות לילדיהם! – מעירה מלכה חגואל. – כן, אבל כיום בישראל המודרנית המסורת הזו הולכת ונעלמת בהדרגה. הילדים שלנו מעדיפים לתת לילדיהם שמות עבריים או שמות ישראליים פופולריים באותו זמן, שלעתים קרובות הומצאו לא מזמן.
– אני לא חושב שהמסורת הזו נעלמת, – עונה קלוגר. – התצפיות שלנו מעידות על ההפך. גם אם יש בה איזושהי נסיגה לטובת האופנה, בסופו של דבר היא תחזור. אבל יותר סביר לדבר על השינוי שלה. תהליך דומה נצפה גם בעבר, כאשר שמות יהודיים מסורתיים תורגמו לשפת העמים שבקרבם חיו היהודים, ואז שוב הולבשו על היהודים. כך הופיעו כל הצבי-הירש, אריה-לייב וכו'.
– יש היסטוריה של לפחות שושלת יהודית אחת שאותה שחזרתם, כמו שאומרים, עד הסוף?
– כן. זו ההיסטוריה של שושלת פרידמן, שאותה עקבנו עד לגאוני בבל. שחזרנו גם את ההיסטוריה של שושלות רוטשילד, פוזנר (הם גם פבזנר). לאחרונים, למשל, התגלו שורשים ספרדיים.
– הייתי רוצה להעיר את הדבר הבא, – סוף סוף מתערב בשיחה המייסד והמנהל המדעי של המכון אלכסנדר וידגופ. – כשעוקבים אחר ההיסטוריה של השושלות, רואים בעל כורחך אישור לרעיון התנ"כי, שלכל שושלת יהודית – השליחות שלה, המקצועות המשפחתיים שלה, שעוברים מדור לדור. וכרגיל, נציגי השושלות האלה משיגים בתחומים האלה פסגות לא מבוטלות. הנה, למשל, שם משפחה מוכר היטב כמו ספר. מייסד השושלת קיבל אותו על שום שהיה רופא, ומאז רבים מבני משפחת ספר מדור לדור – רופאים. אז אם נקלעתם לשולחן הניתוחים ומנתח אתכם מנתח עם שם משפחה כזה, אתם יכולים להיות כמעט בטוחים שאתם – בידיים טובות.
– ואיך אתם מסבירים את הופעתם בקרב היהודים של שפע כזה של שמות משפחה רוסיים טהורים? נו, למשל, מאיפה יהודים בשם איבנוב?
– נו, איבנוב – זה מאוד פשוט, – מחייך קלוגר. – שם המשפחה הזה הוא עיוות של שם המשפחה יבנוב. ויבנוב – מהשם יבנו, אותו שם שנשא אזף הידוע לשמצה. אבל עם שם המשפחה היהודי וורונוב ההיסטוריה תהיה מעניינת יותר. לעורבים בתנ"ך משווים את הלויים – הם כביכול מתקבצים על התורה וצמאים ללימודה, כמו עורבים. אגב, האגדה הידועה על כך שאת אליהו הנביא, בזמן שהסתתר במערה, האכילו עורבים, קרוב לוודאי הושפעה מכך שהאכילו אותו לויים. אליהו עצמו, כידוע, השתייך לשושלת הכהנים, כלומר גם הוא התייחס ללויים. עוד דוגמה מעניינת למקור שם משפחה – גלפנד. כלומר "פיל". את שם המשפחה הזה נשאו הן מדענים מצטיינים רבים והן המהפכנית גסיה גלפנד. ומקורו של שם המשפחה הוא מפרנקפורט, שם על אחד הבתים היה במקום מספר ציור של פיל נושא מטען. והמשמעות הייתה, לפי הסמליות של המקובלים, שבעל הבית הוא אדם ירא שמיים מאוד, שנושא את עול מצוות התורה, כמו הפיל הזה.
– אגב, האם ניסיתם לקשר בין הגנאלוגיה היהודית לאנתרופולוגיה היהודית? אני מתכוון, האם אפשר לפי המראה החיצוני של יהודי לקבוע לאיזו משפחה או שושלת הוא שייך?
– אנחנו לא עוסקים בזה, כי זו עבודה נפרדת, אבל אספר לכם סיפור אחד. במסגרת הפרויקטים שלנו אנחנו עוזרים לצעירים שמגיעים בפרויקטים של "תגלית" להתחבר לשורשיהם, להכיר את ההיסטוריה של משפחתם. הם עוסקים בזה כאן באופן עצמאי, אחר כך כל אחד מקבל תיקייה עם אותו חלק של אילן היוחסין שלו שהצליח לחשוף, אבל אנחנו, כמובן, עושים עבודת הכנה. אנחנו מקבלים שמות ותמונות של המגיעים, ולעתים קרובות מאוד צעירים ממדינות שונות מתגלים כקרובי משפחה רחוקים, ולפעמים לא כל כך רחוקים. בשביל רבים זה הופך להיות זעזוע אמיתי. והנה פעם אחת אנחנו רואים ש "תגלית" במסגרת נסיעה אחת אמורה להפגיש שתי בנות שהן בנות דודות שביעיות או שמיניות. אחת מהבנות חיה בארה"ב, במשפחה אמידה. השנייה – מהפריפריה הרוסית, ממשפחה ממעמד הביניים. שתיהן שלחו את תמונותיהן ממסיבת סיום בית הספר. כשהניחו אותן זו לצד זו, חשבנו שמדובר באחיות תאומות, אם לא יותר מזה – בתאומות זהות. אבל לא רק זה: שתיהן בחרו למסיבה תסרוקת זהה, שמלות באותו סגנון וכמעט באותו צבע ואפילו אותו גוון של שפתון. כלומר הן התגלו כדומות לא רק במראה החיצוני, גם הטעמים שלהן היו זהים.
– כלומר בולגקוב צדק: "הדם – זה דבר גדול"?
– כך יוצא, – מסכימה מלכה.
– אגב, בואו נדבר קצת יותר בפירוט על הפרויקטים שלכם.
– בעבודה עם נוער יש לנו שלושה פרויקטים עיקריים. "דורות", שבמסגרתו אנחנו, כפי שכבר נאמר, עוזרים לצעירים שמגיעים בתוכניות נוער, לנסות לשחזר את ההיסטוריה של שם משפחתם ומשפחתם. במסגרת פרויקט אחר – "רודניה" – אנחנו עוזרים ליהודים החיים במדינות שונות לשחזר את אילן היוחסין שלהם, תוך תקשורת איתם דרך האינטרנט ובו-זמנית מערבים אותם בעבודת המחקר. במסגרת הפרויקט הזה, לאחרונה כינסנו קבוצה שלמה של צעירים בעלי שם המשפחה שפירא בעיר שפייר שבגרמניה – שכן כל משפחות שפירא מוצאן מאב קדמון משותף שחי בעיר זו. כך נוצרת תחושה מיוחדת לגמרי של קשר בין הדורות. הפרויקט השלישי, "ספר הדורות" ("ספר הדורות"), מאפשר ליהודים צעירים החיים במדינות שונות לערוך מחקר עצמאי של תולדות משפחתם, ובסופו של דבר לקבל את אותו "ספר הדורות" – עם מידע על מקורות המשפחה, קרובי משפחה, נדודי אבותיהם וכן הלאה.
כמובן, השיחה במכון "עם הזיכרון" התארכה, ואין טעם לספר אותה במלואה. גנאלוגיה יהודית היא נושא אינסופי מטבעו. אבל לסיום אני חייב להזכיר שיחה שקיימתי לאחרונה עם דיפלומט ליטאי. ""הנה," הוא אמר, כשהוא מגיש לי אלבום מפואר כמתנה. "זה מה שהוצאנו לרגל 1,000 שנה לליטא. כשהכנו אותו, כל כך התגאינו בעתיקות עמנו. ורק כשהגעתי לישראל והתחלתי לקרוא ספרים על ההיסטוריה היהודית, הבנתי כמה טעינו. בהשוואה אליכם, היהודים, אנחנו, כמו גם עמים אירופאים אחרים – אנחנו פשוט ילדים, עדיין משחקים בארגז החול.""
פיוטר לוקימסון