תורת המטא-שבטים היא תוצאה של מחקר אמפירי מקיף בן 10 שנים על חיי המשפחות היהודיות. במהלך המחקר נבחן חומר עובדתי על ההיסטוריה של 63 משפחות יהודיות שונות בטווח של עד 950 שנה.
כתוצאה מהמחקר הוכח מדעית לראשונה כי בחיי העם היהודי קיימות חוקיות פנימיות מיוחדות המבטיחות את הישרדותו לאורך אלפי שנים. החוקיות מתבטאת בשימור מאפיינים דומיננטיים במשפחות היהודיות, כגון עיסוקים, גורלות, התנהגות חברתית, אופי, הרגלים, בחירת בני זוג וכו'. למרות קיומן הממושך של המשפחות; למרות הפיזור הגיאוגרפי של ענפי המשפחה (כלומר מגורים מבודדים במשך 100-150 שנה לפחות לא רק במדינות שונות, אלא גם ביבשות שונות ללא קשר ביניהם); למרות הניתוק המשפחתי בין בני המשפחה ב-10, 25, 38 דורות והיעדר מוחלט של מידע על בני משפחה אחרים – לרוב בני המשפחה יש מאפייני אישיות זהים. חברי המשפחה בעלי המאפיינים הזהים הללו מהווים את מה שמכונה "מטא-שבט".
תורת המטא-שבטים טוענת כי החוקיות הנ"ל מובילה לשימור אופיו של העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה שלו. קיומן של חוקיות אלו מרמז על כך שלכל משפחה יהודית, כמו גם לעם היהודי כולו, יש ייעוד ייחודי.
הראייה המוצגת לעיל פותחת דף חדש בהבנת המנגנונים העומדים בבסיס ההיסטוריה הייחודית של העם היהודי. המחקר מהווה ניסיון לפענח את המסר המוצפן בעצם קיומו של העם היהודי.
לאחר פרסום המחקר, הוענק למחברים פרס "זיתי ירושלים" על תרומתם למורשת הלאומית ופיתוחה.
תיאוריית המטא-שבטים מוצגת בהרחבה במאמר "העם היהודי כתופעה של אריכות ימים היסטורית: לקראת תיאוריית המטא-שבטים ועקרונות ההישרדות".
הפרויקט הושק בשנת 2006 ופעיל עד היום.