אנחנו עדיין נמצאים בתוך המתרחש, זה עדיין לא הפך להיסטוריה. אבל כשחוויות מתלבשות במילים, זה עוזר לשחרר את הכאב ומה שחשוב במיוחד – לשמר את הזיכרון. כדי שאנשים אחרים יוכלו לשמוע ולהבין, כדי ששום דבר לא יישכח.
לכל אחד מאיתנו יש 7 באוקטובר משלו. איפה היית באותו יום? איך התחיל הבוקר? איך נודע לך על מה שקורה? מה ראית והרגשת סביבך – בבית שלך, בהודעות ובשיחות? אילו רגעים נחרטו בזיכרון?
אלה לא צריכים להיות סיפורים של אלה (או על אלה) שהיו ישירות באזור הפלישה, או על מעשי גבורה (אם כי עדויות כאלה גם יכנסו לספר). אנחנו רוצים לשמוע סיפורים רגילים אבל חשובים על איך כל אחד מאיתנו חווה את היום הזה.