אלכסנדר יונתן וידגופ – מייסד המכון הישראלי הייחודי בעולם למדע ומורשת העם היהודי "Am haZikaron" (מעברית: "עם הזיכרון" – הערת המתרגם), העוסק בחקר מוצא המשפחות היהודיות וחיפוש שורשים של יהודים בני זמננו, מנהל פעילות מדעית בנושא זה, מיישם פרויקטים בינלאומיים שונים ברחבי העולם, ומצליח – בין לבין – במשך ארבע עשרה השנים האחרונות לאחד משפחות יהודיות ולשחזר קשרי משפחה ברחבי העולם (מעין "חכה לי" ישראלי מחוץ לטלוויזיה).
שוחחנו עם אלכסנדר על הקשר בין הדורות בישראל המודרנית, על מהיכן הגיעו וחזרו למולדתם ההיסטורית היהודים דוברי הרוסית, וכיצד הקשר לשורשים מאפשר להרגיש ישראלים אמיתיים.
– סשה, בוא נתחיל ישר לעניין. האם נכון שיהודי רוסיה הם צאצאי הכוזרים?
– לא, זה לא נכון מכל הבחינות. תיאוריה זו קיימת כבר זמן מה. קסטלר אפילו הקדיש לה רומן שלם, וכיום יש מספיק השערות לגביה. תיאוריה זו, האופנתית במובנים מסוימים, הופיעה, לדעתי, מהסיבה הבאה: ידוע שהכוזרים אימצו את היהדות, ידוע שבין הכוזרים בכגנות היו יהודים רבים למדי. השאלה שהטרידה רבים, "לאן נעלמו אותם כוזרים?" – הייתה כגנות, היו כוזרים, ואז היא נעלמה יחד איתם – נשארה תלויה באוויר, ואז הוסקה המסקנה שמכיוון שאיננו יודעים היכן הכוזרים, סביר להניח שהם היהודים הרוסים. הנה מסקנה פשטנית שכזו! אגב, לאחרונה נערך מחקר גנטי מקיף שלא מצא שורשים טורקיים או אחרים כלשהם ביהדות מזרח אירופה.
– אז של מי, במקרה זה, הם צאצאים, היהודים הרוסים?
– זו שאלה שאולי קצת יותר קל לענות עליה. היהודים הרוסים אינם ממש רוסים. רוסיה קיבלה את הרוב המכריע של היהודים שלה בחלוקת פולין האחרונה. כל אותה כמות עצומה של יהודים שחיו שם נפלה על רוסיה. או לרוסיה. ובמיוחד על יקטרינה השנייה. ולפני כן הם היו יהודים פולנים וליטאים. בתורם, המוצא שלהם לא פחות מעניין: חלק הגיע מגרמניה, חלק מבוהמיה, ולליטא אחד מגלי ההגירה הראשונים הגיע אפילו מעיראק (כלומר מבבל). למשפחות רבות התגלו שורשים ספרדיים, כלומר ספרדיים. למשל, מקובל לחשוב שגינזבורגים, רפפורטים, אפשטיינים ורבים אחרים הם אשכנזים. אבל לא! כולם צאצאים של משפחות ספרדיות ידועות. לכן, כשאנחנו אומרים שיהודים רוסים הם מושג מונוליתי כלשהו, זה בהחלט לא כך.
– בעוברנו מרוסיה לישראל: עד כמה מורגש הקשר בין הדורות בישראל? כיצד זה בא לידי ביטוי?
– אני חושב, בשמירה על המסורות. אם להורים של אדם יש, למשל, מוצא מיהודי הולנד, האדם מתנהג אחרת מאשר מי שהוריו הגיעו, נניח, ממרוקו או תימן. ניתן לראות שהם מגיעים מקהילות שונות. למרות שכל מי שנולד כאן מדבר באותה עברית ואוהב חומוס באותה מידה. ברור שלכל עלייה היה דגש תרבותי חזק שכולם הכירו. כעת, לדור הנוכחי, אין מבטאים כלל, אבל אני מניח שההבדלים המנטליים עדיין נשארו. הם לא כל כך בולטים ונראים לעין, אבל מה שהיה במשפחה, זה עובר: אופן ההתנהגות, סגנון התקשורת, העדפות קולינריות.
– אתה עומד בראש מכון לחקר משפחות יהודיות Am Hazikaron. ככל שאני יודע, הכל התחיל מחקר ההיסטוריה של המשפחה שלך עצמך (הקירות של אחד החדרים במשרדי המכון מהווים עץ משפחתי שלם של וידגופ – הערת העורך). אילו גילויים מפתיעים על עצמך ועל משפחתך גילית?
– כל מה שגיליתי היה גילוי מפתיע אחד גדול. חשבתי שאבותיי היו בולשביקים, אבל הם, להיפך, התגלו כאלה שהבולשביקים לקחו מהם הכל. זה היה גילוי גדול מאוד עבורי (צוחק). אחר כך התברר שאבי נולד לא ברוסיה, אלא בטורקיה, וגם זה היה גילוי גדול עבורי. התברר שקרובי משפחתי חיו לא רק בשטחי ברית המועצות, אלא גם, למשל, בסין! אחר כך התגלה שחלק ממשפחתי עזב לשם ב-1905, מה שהיה קשה אפילו לדמיין. חלק עזב לאמריקה, אוסטרליה וכן הלאה. אחד אפילו הפך לרקטור של אוניברסיטת סידני, ואחר נכנס לספר האמריקאי Who is who.
– מהי המשימה של המכון, ומהו ההישג העיקרי שלו עד היום?
– תראה, שם המכון הוא "Am Hazikaron", כלומר "עם הזיכרון". אני חושב שאם הזיכרון נעלם, הכל נעלם. אחת המחלות הנוראות ביותר היא אמנזיה. יש רומן כזה של ז'פריזו "מלכודת לסינדרלה". הוא הדהים אותי בזמנו. שם בחורה נקלעת לתאונת דרכים, מתעוררת בבית חולים ולא זוכרת מי היא. ואז מתחיל הבלש: אומרים לה שהיא החברה שלה, והיא לא יודעת מי היא, ומקבלת הכל באמונה. על אותו נושא היה סרט נפלא של אנטוניוני "מקצועו של המדווח". האדם כאילו לא יודע מי הוא. וכשאדם לא יודע, הוא יכול לקחת על עצמו כל תפקיד… יגידו לו שהוא רוצח – ולמה שלא יאמין בזה? או להיפך, יגידו לו שהוא גיבור! למה שלא יאמין גם בזה? ללא זיכרון, האדם כמעט ולא מייצג דבר. היעדרו הוא היעלמות. זיכרון הוא חומר ליצירה. זיכרון הוא, כנראה, ממה שהחיים מורכבים. אם כולנו פתאום נידבק באמנזיה (שלפעמים כל כך מפתה לחלות בה), אז גם העם שלנו יאבד את זיכרונו ההיסטורי. זה נראה היטב בדוגמה של ההיסטוריה של הבולשביקים. לא אלה מהם שהיו פושעים מוחלטים. אלא אלה שהאמינו במשהו. עצם המחשבה ש "ברגע שנהרוס את כל העולם הישן ונבנה במקומו גן עדן" – ודווקא אז "מי שהיה כלום, יהפוך לכל" – היא מטורפת במהותה. כי מי שהיה כלום, לא יכול להפוך לכל. הוא יכול להפוך רק לכלום. מכלום לא יכול להיווצר משהו. אז הנה, המשימה והמטרה העיקרית שלנו היא שימור הזיכרון. וזיכרון הוא לא גודל מופשט. זיכרון העם הוא גודל מאוד קונקרטי, שעובר במשפחה, מדור לדור. וכמה שזה מוזר, את הזיכרון הזה מכיל אילן היוחסין במובן הרחב של המילה. אני חושב שהיהודים הם הראשונים שייחסו חשיבות כזו לאילן היוחסין. כבר התורה מלאה באילנות יוחסין, כלומר גם אז זה היה חשוב מאוד לעם. במאה ה-19 בעיירות, למשל, אף כלה לא יכלה להתחתן מבלי להציג להורי החתן את אילן היוחסין שלה. והיום אנחנו מבינים למה.
– אילו גילויים נעשו במסגרת הפעילות המחקרית של המכון?
– בעבודה עם משפחות יהודיות, ראינו מבנה מדהים של העם היהודי. הגענו להבנה כיצד מבנה זה עובד ולמה הוא נחוץ. אני חושב שהיינו רוצים להפוך את המבנה הזה של העם מנסתר לגלוי. כך שכל יהודי יוכל לראות אותו: להיכנס לאיזשהו מקום, לא משנה לאן – לאינטרנט, למרכז היסטוריה משפחתית – ולראות את אילן היוחסין שלו. זה משהו יותר שימושי, פשוט. ברמה עמוקה יותר, רוחנית – שכל אחד יוכל להבין את מקומו במבנה של העם היהודי. כתבנו עבודת מחקר גדולה על משפחות, ואפילו קיבלנו פרס עליה. בה אנחנו מנסים לתאר מהי משפחה. ומסתבר שללא קשר למקום, לזמן, לתקופה, באותה משפחה אנשים בוחרים לא יותר מארבעה תחומי פעילות, יש להם גורלות חוזרים, אופי, יש להם בחירה חוזרת של בני זוג. יש רק תשעה סימנים שלפיהם, מסתבר, ניתן לקבוע לאיזה שבט אדם שייך. אלה חוקיות שאף אחד לא יכול להימלט מהן. ולא משנה אם האדם עצמו יודע עליהן או לא. ובכל זאת, לרוב, כמובן, הוא לא יודע. הרי זה לא מהסוג של "אבא שלי היה חרט, ואני אהיה חרט". לא, מדובר בדברים מדהימים לגמרי אחרים. הנה, למשל, אוסיפ מנדלשטם מעורר פליאה. אבא ואמא בעלי כישרונות צנועים למדי. מאיפה יכולים להגיע כישרונות גאוניים?.. ובכל זאת, אם נסתכל על כל המשפחה בכללותה, נראה שמשפחה זו, שהגיעה מספרד לעיירה קטנה בליטא, הוציאה מתוכה אנשים מוכשרים רבים. כל אדם מהמשפחה הזו הוא כוכב בתחום הומניסטי כלשהו, עד למשוררת הישראלית המפורסמת ביותר רחל. מסתבר שהגאונות של מנדלשטם היא רק אחד מהפירות על עץ היוחסין של משפחה מוכשרת במיוחד זו. וזו רק דוגמה קטנטנה אחת.
– כשהייתי בתגלית, אחד הרגעים הבולטים ביותר היה ההשתתפות בפרויקט "דורות". איך הגעתם לפרויקט הזה? –
בשנת 2007 קרן גנסיס החלה את פעילותה בישראל. והם העלו את הרעיון ליצור פרויקט העוסק בהיסטוריה משפחתית עבור הצעירים המגיעים לישראל בתוכנית תגלית. חיפשנו זמן רב אחר צורה שבה נוכל לעניין צעירים בחקר השורשים שלהם. לפי מה שאת אומרת, הצלחנו. במהלך השנים הללו, כמעט 15 אלף איש עברו דרך הפרויקט שלנו. לעתים קרובות מתרחשים סיפורים בלתי יאומנים לחלוטין. למשל, נפגשים במהלך התוכנית בני דודים מדרגה רביעית שלא ידעו על הקשר המשפחתי ביניהם, ומתפתח ביניהם רומן… לסיכום נושא זה, ניתן לומר שכיום, הודות לפרויקט זה, יש בידינו מידע ייחודי לחלוטין על מוצאן של משפחות יהודיות מברית המועצות.