גנאלוגיה: אנחנו חוזרים על גורלותיהם זה של זה.
– איך אמרת? איך קוראים לסבתא רבתא שלך? קרול?! יש לנו בפרויקט עוד ילד עם השם המשפחתי הזה. בהחלט כתבי לו! אתם קרובי משפחה – זה 100%! כל בני משפחת קרול, קרול, שתמצאי בארכיונים… רשמי את כולם בעץ המשפחה שלך! אין כל כך הרבה מהם בעולם! וכולם הם האבות הקדמונים שלך!
בערך עם משפט כזה התחיל הקשר הקרוב שלי עם מלכה הגואל. היא עוסקת במחקר ארכיוני משפחתי של אנשים שונים לחלוטין: מהמיליארדרים המפורסמים ברחבי העולם ועד אליי, סטודנטית רגילה, שפתאום החליטה להתחיל לחקור את המשפחה שלה.
תיאוריית המטא-חמולות או מיסטיקה בחיי היומיום
מלכה הגואל – אישה מאוד אנרגטית, יש לה לשון חדה ואופי לוהט. בגיל ההתבגרות היא הייתה צנועה ופחדה מהופעות ציבוריות. קהל של יותר משני אנשים הפחיד אותה. כעת – רק תנו לה אולם, ומלכה תיתן הרצאה, ולא אחת. השינוי הקיצוני הזה קרה כשהיא מצאה את עצמה במקצוע. לאחר שסיימה אוניברסיטה במגמת ביולוגיה והנדסה ביו-רפואית, מלכה הלכה לשרת שנתיים בצבא הישראלי. לאחר השירות היא הציבה לעצמה משימה: למצוא עבודה שתשלם עבור הדיור ותכסה את הוצאות הרכב. התחילה לעבוד בשיווק בתחום אספקה רפואית.
– איני יכולה לומר שהעבודה הזו באמת משכה אותי איכשהו, זה היה פשוט הרווחה לפרנסה, – מציינת מלכה. – ואילו לנשמה זה, במילוי הכתב, לא נתן כלום, אבל המשכתי לחפש את עצמי.
באחד הסמינרים ברפואה מלכה פגשה את אלכסנדר יונתן וידגופ, מייסד המכון ""עם הזיכרון"" (שמשמעותו בתרגום מעברית ""עם הזיכרון"" – הערת הכותב), אשר סיפר לה על תיאוריית המטא-חמולות:
– היסטוריה משפחתית מעניינת לא רק מנקודת מבט של היסטוריה במובן הרחב. בהחלט, כהיסטוריה היא מעניינת, אבל עבור האדם שמסתכל על ההיסטוריה הזו – זה כמו להסתכל במראה שלא קיימת בחיים. כשאתה משחזר פאזל קטן או ענק של העבר, אתה מתחיל להבין את עצמך: את המניעים האישיים שלך, מדוע אתה מקבל החלטות מסוימות, מדוע זה מוצא חן בעיניך וזה לא, מדוע יש לך הרגלים כאלה ולא אחרים, מדוע יש לך בדיוק את היכולות האלה וכן הלאה. בקיצור, כל הספקטרום של השאלות שמתעוררות בוודאי אצל אדם פעם אחת. הנה על כל השאלות האלה יש תשובות, שנשמרות בקפידה בהיסטוריה המשפחתית.
למלכה תמיד היה מעניין לחפור בעבר של אחרים. ללא קונוטציה שלילית. פשוט את החיים אפשר לחיות באופנים שונים, אבל הבעיה היא שיש לך רק אחד. וכך אתה יכול לראות איך זה קורה עוד. לכן מלכה באה לעבוד במכון אצל אלכסנדר והתחילה ללמוד עצי משפחה ברמה ""מקצועית"". במהלך עבודתה היא הבינה שמאחורי הארכיונים והאזכורים הנדירים בספרי היסטוריה של עובדות משפחתיות מתגלה עולם שלם (כאן מתאים המילה ""על טבעי"").
– את יודעת, אני לא רוצה להעמיק במיסטיקה לגמרי. אבל ביהדות יש מושג כזה ""ירושלים של מעלה"". יש ירושלים בשמים, ויש ירושלים על הארץ. ונראה ששם למעלה, יש לא רק ירושלים אחת, אלא משהו גדול יותר. וכשחופרים בשושלות, בהיסטוריה, אתה כאילו מתקרב אל המושגים האלה. כמו שאמר שלמה: ""מה שהיה זה יהיה, מה שהיה זה יש"". אין עבר או הווה, יש איזושהי, לא אפחד מהמילה הזאת – הוויה, שמתבטאת איכשהו בעולמנו, ואני, כאישיות, אחד הביטויים האלה.
תאומים מהעבר וההווה
בעבודתה על העץ הראשון שלה, מלכה גילתה גילוי מדהים. הקרבת הכמעט זהה של הגורלות הפתיעה אותה. כאילו איזשהן דמויות בוהקות נודדות כל הזמן מגנאלוגיה אחת לאחרת. אם לדמיין לעצמנו גיבור ספרותי, לא בפרטים קונקרטיים כלשהם ובתכונות הפיזיות שלו, אבל עם קו עלילה חוזר של החיים, אלו הן דמויות-תאומים עם אותם גורלות.
היו, וגם יש כיום אנשים בשם משפחה וורגיימר. במקור נולדו בה רבנים מוכשרים, אבל עם הזמן התחילו להופיע דורות עם חוש עסקי, שהפכו לבנקאים מצליחים. אחד מנציגי השושלת הזאת, שחי באוסטריה-הונגריה במאה ה-17, כמו רבים מקרוביו, היה עשיר מאוד. אבל לא רק העושר משך אותו. הוא היה מודאג ביותר מחוסר השכלה של ילדי זמנו. בזמן הפנוי מהעבודה הוא בילה ערבים בכתיבת חיבורים על הנאורות, שבהם דיבר על הצורך ללמד את כולם ולכולן, לתת ידע שיעזור במקצוע.
פעם אחת, כשישבה מול הטלוויזיה, מלכה נתקלה בנאום של פוליטיקאי ואיש עסקים ישראלי אחד. בהתחלה היא לא הקשיבה במיוחד, אבל אחרי כמה דקות, בכל זאת הקשיבה למסך המדבר. משפט אחר משפט, שורה אחר שורה, פיסקה אחר פיסקה, הפוליטיקאי המודרני חזר על החיבורים על חינוך, שקבוצת המחקר שלה מצאה בארכיונים לפני כמה ימים. אותן המחשבות, כאילו בהד הלכו מהמאה ה-17 אל המאה ה-21. קראו לישראלי ההוא שטף וורגיימר. והוא לא היה צאצא ישיר של אבותיו, אלא היה נין פעמים רבות על פי אחד הקווים הצדדיים. אבל המחשבות והרעיונות שהם ניסו לקדם במסות חזרו על עצמם, למרות שהישראל של היום שונה באופן דרמטי ברמת החיים מאוסטריה-הונגריה כמעט ארבע מאות שנה קודם לכן.
בחקר שושלת מפורסמת אחת עם שמות המשפחה (מיכלסון, מיכלס ונגזרותיהם), עובדי המכון ניסו בהתמדה למצוא ממי הם באו. ומצאו דמות בוהקת מאוד אחת.
במאה ה-16 בגרמניה, חי מיכל יוד. אותה תקופה לחיי יהודים באירופה, ובגרמניה בפרט, לא הייתה הקלה ביותר. הם הוגבלו בזכויותיהם, הועברו לרבעים יהודיים, באורך של רחוב קטן אחד בלבד, ואז גירשו אותם לגמרי מהעיר. סיפור כזה חזר על עצמו בכל מקום. למרות הזמנים הקשים, כשנדמה היה שבהיותך יהודי, במובן המילולי עדיף שלא תראה את האף שלך, הגיבור שלנו מיכל מנהל אורח חיים די מוזר. הוא חי בסקסוניה ובהיותו איש אמיד, הוא מדגיש בכל דרך את עושרו: נוסע בכרכרה מוזהבת, לובש חליפות זהב, לא פעם מבקר באופרה ויוצר קשרים עם אנשי שם של עירו והסביבה. הוא קרוב לרבים מהברונים, הדוכסים והאצילים. מיכל יוד – הרפתקן בטבעו, ולכן לא היה לו קשה, כשהיה כבר בגיל בוגר, גבר בגיר, שכבר זמן רב חגג את בגרותו, להציע לדוכס אחד לאמץ אותו. מתוך הבנת אופיו של הגיבור שלנו, לא קשה לנחש שהעסקה הזו הייתה מוצלחת. מה שלא ניתן לומר על איך הוא סיים את חייו: בכלא, עני, חולה, כל הקרובים והחברים נטשו אותו.
בעת שסיפרה את הסיפור הזה לעלמה אחת עם שם המשפחה מיכלסון לפני הנישואין, מלכה הבחינה שהנערה השתנתה בפנים.
– מה קרה? – שאלה מלכה.
– את לא מבינה! – קראה הנערה בהפתעה. – זה הסבא שלי! הוא חי בקרבת הים הבלטי בלטביה הקפיטליסטית שלפני המלחמה. הוא היה מאוד מוכשר ויכול היה לבצע איזה עסקה פשוט מדהימה, להרוויח כסף מטורף, ואז לתפוס מונית, לנסוע לריגה ולזרוק הכול על זונות. הוא חזר הביתה בלי כלום. אני מקשיבה לך, ויש לי צרור בגרון, אני מרגישה כאילו הסיפור הזה על הסבא שלי! היו גם צירופי מקרים מצחיקים אחרים. במחקר של שושלת לא עתיקה ביותר, שנוצרה במאה ה-18, עובדי המכון לא הצליחו למצוא אף מידע כלשהו. כמובן, היו רישומים על כך שמישהו נולד, מישהו מת, אבל הממצאים האלה היו מועטים לחלוטין. ופתאום…
– מצאתי אותם! – צרח בשמחה עמיתה של מלכה. – אתם לא מתארים, פתחתי ארכיונים משפטיים. והם כולם כאן. המטורפים האלה התדיינו זה עם זה שנתיים במשך האימפריה הרוסית. זה לא נתן לזה, ואחר נשך משהו מזה. בתחילת המאה ה-20 הם עברו לאמריקה. ומה מפתיע, שם הם עוסקים באותו הדבר! אמא מתדיינת עם בן, אחיינית עם דוד, דוד עם בן דוד שלישי…
למשפחתון הזה היה חוש צדק מוגזם. אמת, הצדק במושג שלהם לא תמיד אובייקטיבי, אבל עבור ""הצדק הסובייקטיבי"" הם היו מוכנים לקרוע זה את זה בבתי משפט יומם ולילה.
איך תופסים את החוקיות?
שושלת, כמו גנאלוגיה – אלה מילים מאוד מוגדרות, שמתכוונות תחת עצמן לשחזור מתועד של דור. בזה אפשר לעסוק עד שיש נתונים ארכיוניים, כלומר 200-250 שנה אחורה. אחר כך פשוט אין מסמכים שיבטיחו רציפות. לכן מה שחוקרים ב ""עם הזיכרון"" עושים, שונה משהו מהתפיסה המוכרת לנו על עץ המשפחה.
– אנחנו אומרים – בסדר (""טוב"" בעברית – הערת הכותב). כן, יש בעיה שמסמכים המתוארכים לפני המאה ה-18, פשוט לא קיימים. אבל יהודים לא הופיעו לפני 250 שנה! – זועמת מלכה. – מה שבכוחנו, כך זה – למשש, לקבוע, אולי לא אב קדמון מילולי, אבל לעקוב אחר קו השושלת זה בהחלט מציאותי, הודות לנרטיב המשפחתי שנוכח בכל ספר רבני. שם אין מעקב ליניארי של דור אחד אחרי האחר, אבל אפשר להפריד סימנים מבדילים, לפיהם אפשר לזהות שהאדם הזה שייך לשושלת לנדאו, ולא לשושלת כהנים, למשל. בספר רבני מלכה קוראת בעיקרון לכל ספר יהודי. לפי חישוב חוקרי המכון: יהודים במהלך ההיסטוריה שלהם כתבו בערך מאתיים אלף ספרים, לא כולל תורה (מכלול החוק הדתי המסורתי היהודי או הברית הישנה), תנ"ך (אוספי טקסטים קדושים ביהדות) ותלמוד (קובץ ההלכות הדתיות והאתיות של היהדות). מאתיים אלף ספרים בענפים שונים, החל ממדעים מדויקים וכלה במדעי-דמה כמו אסטרולוגיה ונומרולוגיה. לרשימה הזו נכללת גם ספרות, ליתר דיוק שירה בעלת אופי תיאולוגי. בשירים האלה מדברים על אהבת ה', או על דברים מעשיים כמו חוקי כשרות (מונח ביהדות, המציין את ההיתר או המתאימות של מזון זה או אחר) או היגיינה. ""כל הספרים האלה, ברוך השם, – קוראת מלכה, – מונחים באינטרנט, ובכן או החלק הגדול שלהם. יש אנשים קדושים מניו יורק וירושלים, שסרקו את כל הספרים והעלו לאינטרנט"".
לפי דברי מלכה, 75% מהספרים האלה מתחילים בכך שהמחבר מביע הכרת תודה. למי? קודם כל, לקדוש ברוך הוא על כך שהוא נולד. אחר כך מודה להורים, שנולדו ולמדו בעיר N. ובנקודה הזו מתחיל הנרטיב המשפחתי. זה לא מהווה גנאלוגיה במובן הטהור, אולם לפי המילים האלה אפשר לקבוע את תכונות השושלת הזו או ההיא. אחרי הסיפור על ההורים בא הודיה לבעל האחות על כך שהוא העמיד מלגה במהלך העבודה על הספר ו ""תודה"" לדוד, על הכסף לפרסום הספר בבית הדפוס, וכן הלאה. כך, מחבר הספר משרטט את ההיסטוריה שלו וחמולה משפחתית שלמה איתה.
בעבודה באופן כזה מלכה ועמיתיה עקבו אחרי התהוות של שתי משפחות. הראשונה, כבר מוכרת – מיכלסונים. המשפחתון הזה כל כך בוהק, יש כל כך הרבה נציגים שלו, שהצליחו לתפוס סימנים מסוימים בשנים העתיקות ביותר. היסטוריית השושלת של מיכלסונים ידועה מחורבן ירושלים בשנת 73, משם הם נלקחו על ידי הרומאים. השושלת העתיקה השנייה נושאת שם משפחה – פרידמן. החוקרים גילו את התהוותם לפני חכמי התורה, שחיו בישראל במאה ה-3 לספירה. אחר כך הם עברו לבבל, שם הפכו למנהיגי הישיבות והאקדמיות המקומיות. מבבל נציגים התפזרו לכל המזרח התיכון, ומשם עברו לאוסטריה. את השם המשפחתי עצמו הם קיבלו רק במאה ה-16, לפני כן הם נקראו אחרת.
– כשעוסקים בגנאלוגיה, מבינים שעל כל משפחה אפשר לספר איזה סיפור כזה. והוא מאוד מוגדר, – מסכמת מלכה. – המשפחה הזו כזאת, והזאת כזאת, ואותן לא יתערבבו בשום פנים ואופן. בשבילי זה כיף מוחלט! כל אדם שעוסק בגנאלוגיה שלו, כאילו מרכיב פאזל משפחתי קטן שלו. ולי יש זכות מטורפת: לי הפאזל מורכב מכל היהודים! יש לי הרבה סיפורים כאלה. ומזה כל העולם הסובב נעשה עוד יותר מרחבי.