במהלך מערכות הבחירות בישראל מדי פעם משחקים ב"כרטיס העדתי". מפלגות שונות משמיעות הצהרות רמות כי הן בכנסת והן בממשלת ישראל נציגים מקהילות מסוימות תמיד היו ברוב, ואחרים – תמיד במיעוט. צוות המחקר של מכון ""עם הזיכרון, המתמחה בחקר תולדות המשפחות היהודיות, בדק טענות אלה והגיע למסקנות מעניינות לגבי ייצוג הקהילות השונות בממשלות ישראל לאורך כל השנים מאז הקמת המדינה. התברר כי 11 שרים הגיעו מכל אחת מהקהילות הבאות: יוצאי תימן, יוצאי גרמניה ונציגי רומניה (לא כולל חמישה ילידי בסרביה). כל הקהילות הללו חולקות את המקום החמישי בדירוג השרים.
שרים יוצאי עיראק תפסו את המקום הרביעי המכובד. מספרם הגיע ל-13 בדיוק – כמספר השרים מקהילות סוריה, צ'כיה, אפגניסטן, בלגיה, הולנד, דנמרק, גיאורגיה, הודו, בולגריה, טורקיה והונגריה יחד. לאורך כל ההיסטוריה של ישראל, מספר השרים יוצאי מרוקו שווה למספר השרים יוצאי "בלארוס" (25 איש כל אחת). בעוד שהבלארוסים העניקו לעולם בכלל, ולחברה הישראלית בפרט, מנהיגים כמו שמעון פרס ומשפחת ויצמן משמאל ויצחק שמיר ומשפחת ריבלין מימין, מרוקו הצמיחה מנהיגים כמו משפחת לוי, חלק ממשפחת פרץ וכמעט את כל מפלגת ש"ס. קהילות אלה חולקות את המקום השלישי.
במקום השני נמצאת יהדות אוקראינה, שהעניקה לישראל את משפחות דיין, רבין ועוד שורה ארוכה של נציגי הדרג הצבאי הבכיר, שעברו באופן מסורתי משדות הקרב לזירה הפוליטית. בסך הכל 31 שרים מוצאם מאוקראינה.
ובמקום הראשון, בפער גדול מכל השאר (38 שרים), מחזיקה בחוזקה יהדות פולין (אפילו ללא התחשבות בקהילה הליטאית, שתרמה עוד 8 שרים). אגב, אין זה מפתיע – עד 1939 התגוררה בשטחה של פולין המודרנית הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה.